תפקיד המסגסגים

את המסגסגים השונים מוסיפים לפלדה במטרה להשיג מאפיינים מסוימים בחומר. ככלל אצבע, מותסיפים מסגסגים באחוזים נמוכים יחסית (פחות מ -5%) עלמנת להגדיל חוזק או קשיחות, או באחוזים גדולים יותר (מעל 5%) במטרה להשיג תכונות מיוחדות, כגון עמידות בפני קורוזיה או יציבות בטמפרטורות קיצוניות. מנגן, סיליקון, או אלומיניום מתווספים במהלך תהליך היציקה של הפלדה כדי להסיר חמצן, גופרית וזרחן המומסים בפלדה המותכת. מנגן, סיליקון, ניקל ונחושת מתווספים כדי להגדיל חוזק בפאזה הפריטית. כרום, ונדיום, מוליבדן, טונגסטן מתווספים כדי להגדיל חוזק על ידי יצירת קרבידים במטריצה. ניקל ונחושת משפרים את העמידות בקורוזיה בכמויות קטנות. מוליבדן מסייע לעמידות בפריכות. זירקוניום, צריום וסידן מוסיפים קשיחות על ידי שליטה על הצורה של אינקלוזיות. גופרית (בצורה של גופרית מנגן) עופרת, ביסמוט, סלניום, וטלור מגדילים את יכולת העיבוד השבבי (Machinability) של הפלדה. 

מסגסגים רבים מתמוססים בפאזה הראשית ויצורים תרכובות או קרבידים. ניקל, לדוגמה, הוא מסיס מאוד בפאזה הפריטית ולכן, הוא יוצר תרכובות, בדרך כלל Ni3Al. אלומיניום מתמוסס בפריט ויוצר את התרכובות Al2O3 ו- AlN. הסיליקון הוא גם מסיס מאוד ובדרך כלל יוצר את התרכובת SiO2 • MxOy. מנגן בעיקר מתמוסס בפרית על מנת ליצור את התרכובות MnS, MnO • SiO2, אבל גם יותר קרבידים בצורה של          Fe,Mn)3C). כרום מצתבר בגבולות הגרעין של הפריט ויוצר קרבידים                      Fe,Cr3)C, CR7C3) ו- Cr23C6. סוג הקרביד שיוצר הכרום תלוי בכמות הפחמן וסוגים אחרים של מסגסגים בפלדה. טונגסטן ומוליבדניום יוצרים קרבידים אם יש מספיק פחמן ואין מסגסג אחר עם זיקה חזקה יותר ליצירת קרבידים (טיטניום ו-ניוביום לדוגמה), הם יוצרים את קרבידים W2C ו Mo2C, בהתאמה. לונדיום, טיטניום, וניוביום יש זיקה רבה ליצירת קרבידים. 

למסגסגים רבים יש השפעה על הטמפרטורה האוטקטואידית של הפלדה. מנגן וניקל מקטינים את הטמפרטורה האוטקטואידית וידועים כמייצבי אוסטנית. בכמות מספקת של מסגסגים אלה ניתן לקבל מבנה אוסטניטי בטמפרטורת החדר. מסגסגים יוצרי קרבידים מעלים את הטמפרטורה האוטקטואידית. מסגסגים אלה ידועים כמסגסגים מייצבי פריט.